יומן המסע של בועז

לאחר הנחיתה הראשונית בדלהי לקחנו מונית אל המיין בזאר (main bazaar) שהוא רחוב מטיילים שבו ריכוז גדול של גסט האוסים וחנויות. החום עשוי לעבור את ה-40 מעלות אז קחו זאת בחשבון. התמונה הראשונית שראינו כללה קבצנים קטועי רגליים המבקשים נדבה, פרות שמסתובבות חופשי, צואה בכל פינה, יתושים שעוקצים ללא הרף וצפיפות נוראית ברחוב. אבל - חשוב לזכור שדלהי היא לא הודו ובטח ובטח שהמיין בזאר הוא לא הודו. במרחק של 12 שעות נסיעה משם נמצא צפון המדינה, שבו מתגלה עולם אחר לגמרי: פחות חם, יותר נקי, הנוף הרבה יותר יפה ונראה כאילו זו מדינה אחרת לחלוטין. באופן כללי, הודו כל כך גדולה כך שאי אפשר לומר עליה שום דבר כולל, וצריך להתייחס לכל איזור בנפרד.

לדלהי ישנם כמה וכמה אתרים מעניינים להציע, היא גדושה אוצרות ארכיטקטוניים ואנושיים. חשוב לדעת שמחירי הכניסה לאתרים רבים גבוה יחסית. אחד הדברים היפים בעיר שאינם עולים כסף הוא העצים הירוקים בשדרות הראשיות, ומספיק להרים את הראש כדי לראותם.

התחלנו את השיטוט בדרום העיר במקום שנקרא קוטוב מינאר. בראשית המאה ה-19 נחשב הצריח הגבוה (73 מטר) הניצב במקום לאחד מפלאי המזרח. גם העיר העתיקה של דלהי מיוחדת במינה, במרכזה נמצא השוק צ'אנדני צ'וק ובמהלך הטיול בסמטאותיה נכנסנו לבית החולים הג'ייני לציפורים. אתר נוסף שבו ביקרנו הוא מסגד יום השישי. שאה ג'האן, מי שבנה את הטאג' מאהל, בנה את הגדול במסגדי הודו ונחשב ליפה במיוחד גם בקנה מידה עולמי.

ישנם עוד כמה מקומות בדלהי ששווים ביקור:

המקדש הבהאי נחשב למבנה יוצא דופן מבחינה ארכיטקטונית. גם המצודה האדומה, המוזיאון הלאומי, ובנייני הפרלמנט הם מופת של שילוב ארכיטקטוני ויקטוריאני עם בניה הינדית מסורתית. שער הודו, ג'אנטר מאנטר – הגן האסטרונומי הוא גדול ומרווח ושווה ביקור, היינו שם ולא הצטערנו . כל מי שמבקר בהודו מתפעם משפע החיים שיש בה. גני לודי, שבהם נמצאים קברי שליטים מוסלמים של דלהי, הם דוגמא לכך. לא להאמין כמה סוגי ציפורים יש בגן. בשיטוט בגן ראינו סנאי רב עם יונה ועורב על פירור לחם, מקבצי נדבות, וסתם פקידים שחולצים נעליים ומתרווחים על הדשא הירוק.

אתר נוסף הוא ארמון הטאג' מאהל הנמצא בעיר אגרא המרוחקת כארבע שעות מדלהי. המקום נחשב לאחד משבעת פלאי העולם. את המבנה בנה הקיסר המונגולי שאה ג'האן כדי להנציח את אהבתו לאשתו הפרסייה האהובה, ארג'ומנד באנו בגום, שכונתה מומתאז מהאל ("גבירת הארמון"). משמעות השם בהינדית היא: "כתר הארמון". אשתו של הקיסר מתה בגיל צעיר לאחר לידת בנם, אך לפני מותה הספיקה לבקש מבעלה שינציח לאחר מותה את אהבתם. הבעל ניגש לכבד את צוואת אשתו. הוא החל במלאכת בניית הארמון בשנת 1630, והעסיק לשם כך 20,000 עובדים שעמלו על בניית הארמון במשך 23 שנה. הטאג' מהאל הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, ובשנת 2007 הוכרז הטאג' מהאל כאחד משבעת פלאי תבל החדשים. הכניסה למקום עולה כ-750 רופי.

צפון הודו

לקחנו אוטובוס מדלהי. ישנן מספר סוכנויות נסיעות הפרוסות במיין בזאר ובהן ניתן לקנות כרטיס. ניתן לנסוע למספר אתרים, אחד מהם הוא דרמסלה, ולשם בחרנו להגיע. האזור מחולק לשלושה כפרים השוכנים מעל העיר דראמסלה, ואליהם על פי רוב מתנקזים מטיילי האזור. הכפר הראשון הוא מקלוד גאנג' והוא הכפר הגדול יותר מבין השלושה ובו גם נמצאים הגסט האוסים, החנויות, המסעדות, ופאבים ספורים. המקום שקט ויפה, והצבע הירוק שולט בו. גם מזג האוויר שונה מדלהי ומי שיגיע בקיץ יחוש בהבדל טמפרטורה אדיר בין דלהי הלוהטת לבין דרמסלה. מקלוד גאנג' הוא מושבו הזמני של הדלאי למה, המנהיג הרוחני של הבודהיזם הטיבטי, כבר כמעט 50 שנה. העיירה מלאת אנרגיה, חיים ומטיילים. קופים רבים נמצאים בכפר ומדלגים ממקום למקום. רבים מהמטיילים מעדיפים להמשיך ולטפס אל הכפר באגסו, המרוחק כמה דקות נסיעה במעלה ההר. בכפר פעילויות רבות: יוגה, קורסי מסג' שונים, רייקי ועוד. הנוף הנשקף מהכפר על העמק שתחתיו מדהים. מדי פעם מתקיימות באזור מסיבות טראנס, המתחילות בלילה ונגמרות בשעות הבוקר לקראת הצהרים. רצוי להגיע לפני הזריחה, כיוון ששיא המסיבה הוא בשעת הזריחה. לחובבי הז'אנר מומלץ בהחלט, נהנינו מכל רגע. בבאגסו מצאנו חנויות הודיות וטיבטיות עם בגדים וחפצי אמנות הודיים וטיבטים.

לבד החנויות ישנן גם מספר מסעדות וחלקן אף בבעלות ישראלית. באחת מהן אכלנו טחינה ,חצילים ושניצל.
במעלה ההר, לאחר באגסו, נמצא הכפר דרמקוט. רבים מהמטיילים יאמרו שכפר זה הוא הדובדבן שבקצפת והוא למעשה הסיבה העיקרית להגיע לאזור. הכפר ממוקם ממש באמצע ההר והנוף הנשקף ממקומות רבים בו פשוט מדהים. כשנמצאים בכפר העמק פרוש תחתיך וכל מה שאתה רוצה לעשות זה לשבת ולהביט בו. זו גם הסיבה לכך שפעמים רבות במהלך העונה קשה מאוד להשיג חדר בכפר ורבים נאלצים להסתפק בחדר בבאגסו. בכפר זרועים בתים ומסעדות כמו בציור אומנותי. ישנו רחוב אחד שממנו יוצאים בתים, ובהמשכו הרחוב הופך לשביל הנמשך לתוך השדה. השדה מוביל לצריפי מגורים, אינטרנט קפה, סוכנות נסיעות, פיצרייה, וחנויות מכולות או קיוסקים. המקומיים בצדי הדרכים מעבדים את שדות האורז שלהם. בית חב"ד בכפר נפתח לפני כמה שנים והוא מקום מפגש למטיילים ישראלים, צעירים ומבוגרים כאחד. בהתאם לאווירת הקורסים שבכפר, גם שם ישנם קורסים במדיטציה וקבלה ברוח היהדות.

לאחר אזור דראמסלה עברנו למנאלי. הנסיעה מדראמסלה למנאלי ארכה כ-10 שעות. מדלהי למנאלי הנסיעה אורכת 16-18 שעות. עד שגילו אותה התרמילאים הישראלים הייתה מנאלי עיירה שקטה ורגועה, אבל למרות השינוי מצאנו באזור פינות של שלווה. מנאלי, השוכנת בקצה הצפוני של עמק קולו, מציעה את כל הדרוש למטייל: בתי מלון, גסט האוסים, סוכנויות נסיעות, מסעדות ועוד. המקום נחשב לבירת מסיבות ה"פול-מון" (Full Moon) המתקיימות באזור, בדרך במרחק הליכה לא קצרה (עשויה לארוך שעתיים). טיפ חשוב: היזהרו מאוד בזמן ההליכה למסיבות. ההליכה נעשית בשטח הררי, בשעות לילה, ובראות לקויה. אחד המטיילים שהיה שם בתקופתנו נפל מגובה רב בדרכו למסיבה, ורק בנס האירוע נגמר במכות יבשות בלבד ובשבוע מנוחה בחדר בגסט האוס. חשוב לדעת כי לקראת הפול מון מחירי החדרים עולים וזה במקרה הטוב. במקרה הרע תיתקעו בלי חדרים עקב הביקוש הרב. כדאי להגיע כמה ימים לפני מסיבת ה"פול-מון" על מנת למצוא חדר במחיר סביר. יום לאחר המסיבה, כבמטה קסם, המקום מתרוקן במהירות, ומי שרוצה שקט יכול להגיע כמה ימים לפני הפול מון ולהישאר באווירה שקטה ורגועה הרבה יותר מספר ימים אחריה. האזור מדהים ביופיו ואפילו הצלחנו לראות משם את רכס הרי ההימלאיה. למי שמעוניין בקצת מסורת יהודית, גם שם יש בית חב"ד וכתובת המייל שלו היא: chabadmanali@gmail.com.

לאחר מנאלי, היעד הבא הוא עמק פארווטי. העמק יפה לא פחות מעמק קולו שבו שוכנת מנאלי, ויש בו המון כפרים קטנים שאליהם שניתן להגיע באוטובוסים מקומיים. מנהג נפוץ שהשתרש הוא ישיבה על גג האוטובוס. החוויה מדהימה ביופייה ומפחידה כאחד. המקום המרכזי בעמק הוא הכפר קאסול, שבעבר נחשב לכפר מבודד ושקט אך כבר די הרבה זמן הוא אינו כזה, אולם עדיין קיימות בו פינות קסומות ולא כדאי לוותר על הביקור בו. סיבה נוספת להגיע למקום היא עובדת היות קאסול תחנת היציאה לטרק בכפרים פולגה, קלגה, וקריגנגה. בקאסול מסעדות רבות וטובות שבהן ניתן להשיג, לצד האוכל המקומי המסורתי, אוכל מערבי שאהוב על המטיילים.

בסיום הטיול בצפון הודו, ירדנו דרומה לכיוון ראג'סטאן, מדינה בצפון מערב הודו, הגדולה בשטחה מכל מדינות הודו. מטיילים ישראלים רבים נוהרים אליה עקב המדבריות האדירות הנמצאות בשטחה. כדאי להתחיל לטייל בראג'אסטן בחודש ספטמבר, אחרי שהחום הכבד חולף. בירת המדינה הינה ג'איפור - "העיר הוורודה". יש לקחת בחשבון כי היא יקרה מערים אחרות. הגסט האוס Cocoon מומלץ בחום: יש בו מים חמים ומסעדה טובה, ולילה בחדר זוגי עולה כ-300 רופי. העיר גדולה, רחובותיה סואנים ומודרניים יחסית, והיא מומלצת לקניות. העיר העתיקה, שבה מרוכזים מרבית האתרים המעניינים, מוקפת חומת ביצורים מרשימה, ונמצאת בצד הצפון מזרחי של העיר. ביקרנו שם בארמון העיר, האווה מאהל - מבנה הטיגריס. ישנם עוד כמה יעדים מעניינים ברג'אסטן ומומלץ לבקר גם באודאיפור, במאונט אבו הנחשבת לעיירת נופש שקטה ובפושקאר, הנחשבת לקדושה במיוחד להינדים.

אחד היעדים הפופולאריים עבור הישראלים הוא גואה שבדרום המדינה. אם בחלקים האחרים של הודו אחת המטרות היא טרקים ומסע בהרים היפים, הרי שגואה היא ההיפך הגמור. ים, שמש, מסיבות, חופש ובעיקר ובטן גב על החוף הם שם המשחק. עם זאת, גואה מציעה הרבה מעבר להם: אדריכלות ואוירה מיוחדות שנותרו מתקופתה כקולוניה פורטוגלית, כנסיות קתוליות לבנות ובתים עם גגות רעפים אדומים, שדות אורז, מבצרים, שווקים ססגוניים, ואוכל מעולה. חלק מהחופים רועשים ומסיבתיים וחלקם שקטים ומבודדים. כתובת הדוא"ל של בית חב"ד היא: goa770@gmail.com.